בעוד העולם ממקד את תשומת לבו בתנועות הצבאיות ובציי המלחמה במזרח התיכון, מתנהל בעומק מפרץ הפרסי מאבק סמוי ומכריע.
הכלכלה הדיגיטלית העולמית והמתחרות האזוריות תלויות ברשת שברירית של כבלים תת-ימיים. במקרה של פגיעה בכבלים, המחסור בצי תיקונים מספק והאתגרים המשפטיים שמציבה איראן עלולים להוביל למבוי סתום משתק וממושך. עם זאת, תגובתן האסטרטגית של המתחרות, המתבטאת בפיתוח נתיבים חלופיים, הופכת את מאזן הכוחות למורכב יותר.
על פי נתוני מכון TeleGeography ודיווח של Scientific American, מדי שנה מתרחשות בעולם בין 150 ל-200 תקלות וניתוקים בכבלים, כאשר יותר מ-80% מהם נגרמים מפגיעת עוגני אוניות ומציוד דיג.
למרות השקעות של מיליארדי דולרים בהקמת כבלים חדשים, הכשל המרכזי טמון דווקא במערך התמיכה והתחזוקה: מתוך כ-60 ספינות ייעודיות להנחת כבלים בעולם, פחות מ-20 מוקצות ומוכנות במיוחד לפעולות תיקון, ויותר מ-25% מהצי הזה הן בנות יותר מ-40 שנה.
מייק קונסטבל מחברת Infra-Analytics מדמה את הפער העמוק הזה ל״קניית מרצדס יקרה ללא ביטוח״. מדובר בתעשייה שאינה מוכנה להקצות שלושה מיליארד דולר לחידוש הצי, אף שהיא נדרשת להגן על עורקי המידע שלה.
המשבר הלוגיסטי הזה הפך במפרץ הפרסי לנקודת תורפה גיאופוליטית. האחריות לניהול תיקוני הכבלים באזור מוטלת בעיקר על חברת E-Marine מאיחוד האמירויות.
נוכח ריבוי הכבלים שנפגעו בים האדום, ספינות החברה, ובהן CS Maram, עסוקות לעיתים קרובות בפעילות באזורים אחרים. בתקופות משבר נותרת במפרץ הפרסי כולו ספינת תיקונים אחת בלבד. מצב זה יוצר סיכון מרוכז וחמור לכלכלות האזור הנשענות על האינטרנט.
האיום בדרישה מספינות התיקון לקבל היתרים ולשלם דמי אבטחה במים הטריטוריאליים הופך את תהליך התיקון מפעולה טכנית שאורכת כשבועיים למשבר בירוקרטי וצבאי שקשה להיחלץ ממנו.
מנוף הלחץ המשפטי הזה היה כה משמעותי, עד שחברת Alcatel Submarine Networks הודיעה על כוח עליון (Force Majeure) והפסיקה את עבודות ההרחבה של כבלים חיוניים באזור, ובהם 2Africa Pearls.
מנגד, מתחרות כמו סעודיה אינן יושבות בחיבוק ידיים. באמצעות השקעות ברשתות תשתית יבשתיות מרכזיות של חברת center3, המחברות ישירות את המפרץ הפרסי לים האדום, וכן בפיתוח מערכי לוויינים במסלול נמוך, כמו TeraWave, הן פועלות ליצירת שכבות גיבוי שיבטיחו את המשך התקשורת במקרה של פגיעה בתשתיות הקיימות.
העובדה שבכל מפרץ הפרסי פועלת רק ספינת תיקונים אחת ממחישה כי בעידן הכלכלה הדיגיטלית, הכוח אינו טמון רק בבעלות על התשתיות, אלא גם ביכולת לשבש את תחזוקתן ואת תיקונן. המאבק העתידי במרחב הסייבר יהיה מרוץ בין היכולת להפעיל מנופי לחץ משפטיים על תשתיות תת-ימיות לבין המהירות שבה יוקמו נתיבים מקבילים ביבשה ובחלל.
המבנה הפיזי של האינטרנט חושף סתירה עמוקה: מצד אחד, תשתית לוגית מבוזרת המבוססת על פרוטוקולי IP; ומצד אחר, תשתית פיזית ריכוזית ושברירית ביותר, הנשענת על כבלים ועל ספינות תיקון.
נתיבי השיט הצרים והרגישים אינם עוד רק נתיבי מסחר להובלת נפט וסחורות, אלא גם ״עורקים דיגיטליים״, שביטחון המדינה והיציבות הכלכלית של מדינות תלויים בהם.
האסטרטגיה של ניצול פערים לוגיסטיים ומשפטיים כדי לעכב את שיקום התשתיות ממחישה את השינוי באופיין של המלחמות ההיברידיות במאה ה-21.
השקעה מיידית בציי תיקון ימיים מודרניים, הקמת קרנות בינלאומיות למימון ספינות תיקון ופיתוח במקביל של רשתות יבשתיות היברידיות — כל אלה הם הפתרונות המעשיים היחידים ליציאה מהמבוי הסתום המבני הזה.