במסגרת הניתוחים העוסקים באירועים המתרחשים בימים אלה ברחובות מדינות אירופה, פרסמה רשת אל-מיאדין מאמר שכותרתו „קללת המלחמה נגד איראן הגיעה עד לאירופים”. במאמר נכתב כי מי שצפו ברחובות טהראן והימרו שהלחץ הכלכלי ידחוף את האיראנים להתקומם נגד משטרם, מתמודדים כעת ברחובות שלהם עצמם עם מחאות חריפות, על רקע אינפלציה גואה וחוסר שביעות רצון חברתי נרחב.
כישוף המכשף חזר אליו
כאשר טהראן הזהירה את מדינות אירופה מפני התמקדות בענייניה של איראן תוך הזנחת המשברים הפנימיים שלהן, איש לא ציפה שרחובות פריז וערים אירופיות אחרות יהפכו לזירות של מחאה וזעם ציבורי, ושממשלות שהימרו על התפרצות מהומות פנימיות באיראן ימצאו את עצמן עסוקות בדיכוי אי-שקט בתוך גבולותיהן שלהן.
המערב רצה „אביב איראני” — רמיזה אירונית לתמורות ולסערה שפקדו את העולם הערבי מאז 2011, ושאותן כינו האמריקאים „האביב הערבי” — אך במקום זאת, הזעם ברחובות אירופה עצמה הולך וגובר!
השלכות המלחמה נגד איראן ברחובות אירופה
כיום כבר איש אינו יכול לטעון שהמחאות הנרחבות בצרפת מוגבלות לסדרה של תנועות מסוימות בלבד. בימים האחרונים מתקיימות במדינה הפגנות נרחבות נגד יוקר המחיה, הידרדרות השירותים הציבוריים והמצב הכלכלי. חלק מהמחאות הידרדרו לעימותים אלימים עם המשטרה, שכללו אלימות, הצתות ומעצרים נרחבים.
אולם המחאות הזועמות אינן מוגבלות לצרפת בלבד. גם מדינות אירופיות אחרות חוות מחאות נרחבות וחסרות תקדים בתגובה למשברים הכלכליים והחברתיים, וזאת בשעה שהממשלות נתונות ללחץ הולך וגובר בשל העלייה ביוקר המחיה ובמחירי האנרגיה.
בתוך כך, השלכות המלחמה עם איראן הולכות ומתבהרות. השיבושים בשוקי הנפט והגז והחששות בנוגע לביטחון השיט במפרץ הפרסי משפיעים על מחירי הדלק, התחבורה והייצור, ובסופו של דבר פוגעים בכיסם של אזרחי אירופה.
לפיכך, התוקפנות נגד איראן כבר אינה רק אירוע המתרחש מעברו השני של העולם, שאותו צופים תושבי מדינות המערב על מסכי הטלוויזיה. השלכותיה הכלכליות הפכו לחלק מהנטל היומיומי שלהם.
המערב רצה להחליש את איראן, אך מי ישלם את מחיר המלחמה? אחת מטקטיקות הלחץ המרכזיות נגד טהראן הייתה החלשת המדינה האיראנית מבפנים, באמצעות סנקציות כלכליות, לחץ פוליטי והסלמה צבאית. התקווה הייתה שהנטל המצטבר יהפוך לזעם ציבורי שיחליש את הממשלה מבפנים.
כיצד התהפכו החישובים המערביים-אמריקאיים נגד איראן?
עם זאת, חישובי המלחמה אינם תמיד מתממשים כמתוכנן. העלייה במחירי הנפט, שנגרמה בעקבות סגירת מצר הורמוז בידי איראן לאחר התוקפנות נגדה, והשיבושים בשיט ובמסחר במפרץ הפרסי, אינם משפיעים רק על כלכלת איראן.
כאשר מחירי האנרגיה, המזון והתחבורה עולים, השלכות הדבר מתפשטות גם לחברות המערביות עצמן. בשלב זה המשוואה מתהפכת: ממשלות שהימרו על כך שהלחץ הכלכלי יהפוך למשבר בתוך איראן, נדרשות כעת להסביר לאזרחיהן את הנטל ההולך וגדל.
אולם השאלה המתבקשת היא: האם ההשלכות הללו יתפשטו גם לוושינגטון ולתל אביב? החודשים האחרונים הראו כי ההשלכות הכלכליות של התוקפנות נגד איראן אינן מוגבלות לאירופה. גם ארצות הברית, על אף עוצמתה הכלכלית ותפוקת הנפט שלה, אינה חסינה מפני התנודות במחירי האנרגיה בעולם.
בהתאם לכך, עלייה מתמשכת במחירי הדלק והמוצרים עלולה להפוך למקור של לחץ פנימי על ממשלת ארצות הברית, הפועלת במרץ להשבת היציבות לשוקי האנרגיה במדינה ולמניעת עליית מחירים.
אשר למשטר הציוני, המלחמות המתמשכות מטילות עליו נטל צבאי וכלכלי נוסף ומגבירות את הלחץ על הפעילות הכלכלית, ההשקעות וההוצאות הציבוריות, על רקע חילוקי הדעות הפנימיים בנוגע לניהול המלחמה ולעתידה.
המחאות שאנו עדים להן כעת באירופה אולי אינן נחשבות, בשלב הנוכחי, ל„אביב פוליטי” במובנו המקובל. אולם הנקודה הבולטת היא שבירות אירופיות, שעסקו במשך זמן רב באפשרות של מהומות פנימיות באיראן, מתמודדות כעת עם אתגרים חברתיים וכלכליים הולכים וגוברים בתוך גבולותיהן.
הממשלות שסברו שהלחץ על איראן יישאר בגבולותיה בלבד, גילו שלעלויות ההסלמה אין גבולות. מלחמות עשויות להתחיל בעקבות החלטות שמקבלות ממשלות, אך כשהן מתמשכות, האזרחים הם שמשלמים את המחיר. אם כן, האם זו קללת התוקפנות נגד איראן?
ייתכן שהקללה היא תוצאה של חישובים שגויים, שהתעלמו מהעובדה שהצתת אש העימות באזור השולט בחלק ניכר מאספקת האנרגיה העולמית תוביל בהכרח להשלכות גם על החברות המערביות.
הם הימרו שהרחובות בטהראן יתפוצצו תחת נטל המלחמה והלחץ, אך נוכחו לראות כי רחובות פריז וערים אירופיות אחרות בוערים מזעם, בעיצומם של המשברים ההולכים ומחריפים שלהן.